יום הכיפורים - "יום שביתת העשור"

התנועה והמנוחה: אם נתבונן על העולם שבו אנו חיים. נוכל לזהות בקרבו שני מצבים עיקריים המאפיינים אותו בכל עת. והם: התנועה והמנוחה.
גם במימד הזמן נראה כי חלוקה כזו קיימת. לחלק של התנועה שייך בעיקר היום, ולחלק של המנוחה - שייך הלילה. 
אף בחייהם של בני האדם ישנם זמנים של תנועה ועשייה, "ששת ימים תעבוד" וישנם זמנים של מנוחה ושביתה. "וביום השביעי שבת". "שבתון שבת קודש".

על מנת להיווכח בתועלתה של התנועה לקידומם של החיים, אין צריך להכביר במילים, וזאת משום שהתנועה היא יסוד החיים. נוכל לומר באופן כללי כי אכן "הכול - נע". החל מגרמי השמים העליונים, וכלה ביצורי תבל התחתונים. אפילו החומר עצמו, במבנהו אטומי, מבוסס על תנועת האלקטרונים סביב גרעין האטום מעיד על כך שהתנועה היא יסוד המציאות.
אכן בתיאור זה "אין כל חדש" משום שאכן "תחת השמש" התנועה, היא יסוד החיים.
"וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם" הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ". (קהלת)
"יצא אדם לפעלו, ולעבדתו עדי ערב" (תהילים קד' כג')   

משמעותה של המנוחה:
אך מה תועלתו של המצב השני שבו נמצא את עולמנו - זמן המנוחה. לכאורה, זהו "בזבוז זמן" וכי לא הייתה האנושות מתפתחת בקצב יותר מהיר. אם לא הייתה צריכה להקדיש פרקי זמן רבים כל-כך למנוחה?!
בתשובה לשאלה זו נראה כי במבט יותר פנימי, דווקא מצבי המנוחה הם המהווים את היסוד לכל מצבי התנועה שבחיים, הבאים בעקבותיהם.
על מנת להבין דבר זה, נתבונן בשני צדדיה השונים של המנוחה. ראשית, למנוחה ישנו צד גלוי, צד "טכני", שערכו הוא פרקטי, מעשי, המשמש לצבירת ואגירת כוחות. אך למנוחה ישנו גם צד עליון יותר. המנוחה מבטאת את הקביעות ואת היציבות. ועל כן היא גם מבטאת את השלמות. המנוחה היא אם כן, הופעת התכלית הכללית. המטרה, שבעבורה נעשתה כל העבודה המעשית שקדמה לה.
כתוצאה מהופעת המטרה, מתרחש תהליך המעניק לכל אשר קדם לו את משמעותו ומגמתו. משום שכל אותם פרטים קטנים, כל אותם המעשים שהיוו רק נקודות סתמיות על פני המרחב, מקבלים למפרע משמעות מחודשת, והופכים להיות קו ישר. בעל מבנה ברור של התחלה, אמצע, וסוף. ובכך נוצרת יכולת להתבונן על העולם במבט עליון יותר - לא מבט נקודתי, כי אם מבט קווי, וכך קו ועוד קו - יוצרים מרחב, ונפח, ובמנוחה הבאה כבר נוכל להתבונן על עולמנו בתלת-מימד.
וכך הולך העולם ונקודת המבט ומתעלים עד לאינסוף.

יום הכיפורים - "יום שביתת העשור".
הלכות צום יום-הכיפורים נקראות בלשון הרמב"ם הלכות "שביתת העשור", (העשור = י' תשרי, שכן תאריך הצום הוא ביום העשירי לחודש תשרי) משמעות ביטוי זה היא שביום הכיפורים ישנה לא רק שביתה ממלאכה, כדוגמת שביתת השבת הבאה להשאיר את האדם במצב של מנוחה, למען יהיה פנוי לספוג את תוכן קדושת היום, ביום הכיפורים זהו יום "קץ מחילה ותשובה" המכונה "שבת שבתון" ובו המציאות שובתת כמעט מכל תפקודיה האנושיים בכדי לחשוף את נקודת העומק הנבדלת האינסופית בקרבה ובה היא דומה למלאכי השרת אשר אינם נתונים תחת הזמן ומקריו.
יוהכ"פ הוא יום השביתה הכללית של כל ה"יש". שביתה מצרכי החיים הבסיסיים ביותר של בני האדם - אכילה, שתייה, רחיצה, נעילת מנעלי עור ועידוני תענוגים בשמנים שונים. שביתה זו היא המכשירה אותנו להיות שייכים אל הקביעות, אל היציבות שמעל זרם החיים הסואנים.
אנו עוסקים בהיטהרות "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא, טז ל') משמעות המילה "כפרה" במקרא פירושו: הסרה, סילוק, העברה. באמצעות ההגעה אל יום המנוחה האמיתית, "שבת שבתון", מכל מסיחי הדעת, ניתן להעביר, לסלק, את כל אותם מעכבים חיצוניים המפריעים לנו מלמלא את תפקידנו.
לאחר אותה הקשבה ונפעלות אלוקית של חרדת קודש מפני ה' ומהדר גאונו זוכים אנחנו להיות זכים וטהורים ואחר כך אנו חוזרים אל הטבע העולמי והאנושי ממקום של חירות עליונה ויכולים לפעול בו ועל ידו בחג הסוכות ובארבעת המינים.
"אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל".(משנה, יומא - סוף פרק ח')

לע"נ החייל הקדוש והטהור נתנאל יהלומי הי"ד, נפל בהיתקלות עם מחבלים בערב שבת תשובה התשע"ג.